מיזם המכונית החשמלית של בטר פלייס

אגסי, יזם התכנית, מצהיר כי בעוד ארבע שנים בטר פלייס תהפוך למותג בינלאומי - בדומה לחברת נייקי, או חברת אפל, המהווה עבורו מודל למהפיכה. צמצום התלות בדלק, ובפליטת הפיח המזהם, אולי יגיעו עם הפעלת פס הייצור ההמוני הצפוי ב- 2011. אז הישראלי הממוצע עשוי לגלות שרכב המבוסס על חשמל חלופי, הוא לא רק קטע של זקנים על קלנועית בקיבוץ.

מי בפנים?

במסגרת שיתוף פעולה שחתמו תאגידים עם המיזם השאפתני של בטר פלייס, קבוצת רנו-ניסאן תייצר את הרכב החשמלי, שיצוייד בסוללת ליתיום נטענת. באירוע ההשקה הוצגה מכונית רנו מדגם "לגונה", שפורק ממנה מנוע הבעירה הפנימי, והותקן מנוע חשמלי וסוללה קבועה. אולם בפועל, פס הייצור ההמוני יתבסס על מכונית הרנו מדגם מגאן סדאן, ויקרא "פלואנס".

תאגיד הבנק הבינלאומי HSBC הביע גם הוא אמון השבוע בבטר פלייס, כשהשקיע בחברה 125 מיליון דולר בתמורה ל- 10% מהאחזקות, ויצטרף לחברה לישראל, שבבעלות משפחת עופר, המחזיקה 30% מבטר פלייס. בכך השלים אגסי גיוס הון של 350 מיליון דולר, והוא משוכנע כי ב-2013 החברה למכוניות חשמליות שלו תתחיל להרוויח.


כחלק מתשתית התמיכה של החברה, הכריזה בטר פלייס על שיתוף פעולה עם חברת דור אלון. ההסכם מדבר על הקמת תחנות להחלפת סוללות בכל תחנות הדלק שמחזיקה דור אלון. מנכ"ל החברה, ישראל יניב, צופה להקמת תחנה ראשונה כבר בקרוב.. עם זאת, יניב אומר כי עדיין אין הסכם בין החברות.

בנוסף, הודיעה השבוע בטר פלייס כי חתמה על מסמך לשיתוף פעולה עם 19 חברות מובילות במשק במטרה לבחון את התאמת הרכב החשמלי לציי הרכב שברשותן. בין החברות: טבע, החברה לישראל, פלאפון, מטריקס, אורנג', ביטוח ישיר, רפאל, נטפים, כתר, נייקי ואורבוטק.

מאיפה מקור הכוח?

סוללת הליתיום - המרכיב היקר ביותר במכונית - מספיקה לטווח נסיעה של כ- 160 ק"מ בין טעינה לטעינה, על פי הבטחת בטר פלייס, וזמן הטעינה הנדרש הוא כדקת טעינה בעבור דקת נסיעה. חברת בטר פלייס תספק את רשת תחנות ההטענה של הסוללה, שיכונו "עמדות טעינה" ו"תחנות החלפה", וזמן החלפת סוללה נמשך כחמש דקות. יתכן והחברה אף תציע מודל שיווקי שיציע לרכוש "זמן נסיעה", באופן הדומה לעקרון רכישת "זמן אוויר" מהספק הסלולרי.

העתיד הוורוד (או הירוק, אם תרצו) של אגסי נשמע מבטיח. פחות גזים רעילים משריפת דלק, פחות מימון למדינות נפט, שאינן מחובבי ציון, והרבה פחות רעש - מנוע המכונית שקט עד כדי כך שקהילת לקויי הראיה, הביעה חשש שלא ישמעו רכב מתקרב.

הסחורה החדשה של בטר פלייס עושה רושם של פתרון מושלם, אלא שישנן עדיין שאלות רבות שלא זכו לתשובה. מסלול נסיעת המבחן במרכז ההשקה אורך 600 מטר בלבד, וקשה לקרוא לזה נסיעת מבחן. אנשי בטר פלייס לא מאפשרים עדיין לפתוח את מכסי המנוע והמטען, כדי לבחון את מכלולי ההנעה, טרם נקבע תג מחיר לרכב, ולא ברור מהן עלויות האחזקה ואורך חיי הסוללה. נקודה נוספת למחשבה היא, האם התלות העצומה שתיווצר בבטר פלייס, היא סיכון שיש לקחת בחשבון, כשתהפוך במהרה למעצמה מונופולית.

מבט אקולוגי

לגבי סוגיות אקולוגיות, יש הטוענים כי הזיהום לא יעלם, אלא רק יזוז הצידה. הרי כדי להזיז 200 קילו בצבע מטאלי, עדיין נדרשת אותה כמות אנרגיה. במקום לשרוף דלק, תחנת הכח תעבוד שעות נוספות, על מנת לשרוף עוד פחם לייצור החשמל. מאידך, בבטר פלייס טוענים כי מנוע חשמלי חסכוני ובעל ניצולת גבוהה יותר של אנרגיה, לעומת מנוע הבנזין. ומה באשר לטווח הנסיעה, האם 160 ק"מ מובטחים בכל נסיעה - גם בתנאי דרך ומזג אוויר קשים, עם מיזוג, פלוס משפחה בהרכב מלא שחוזרת מקניות בסופר?

אבל האמת, שבשורה התחתונה, לטובת כולנו כדאי שהמיזם של בטר פלייס יתן גז, רק בשביל הסיכוי שפחות פיח יכנס לריאות של הילדים שלנו.

• רוצים לדעת עוד על תחבורה ירוקה? לאחרונה אנו נתקלים בטרנד של אופנים חשמליים.