מהפיכת איכות הסביבה - לפני שיהיה מאוחר!

כדור הארץ מתחמם והיושבים בו מזיעים מדאגה. העלייה בפליטת גזי החממה, מעשה ידי אדם, תורמת את חלקה להתחממות ולתוצאותיה המזיקות לאנושות.

הים מתחמם, הקרחונים נמסים, מפלס מי הים עולה, השיטפונות מציפים שטחים נרחבים ומיושבים, סופות הוריקן וצונאמי זורעות הרס בנפש וברכוש, הבצורת מייבשת את הגידולים החקלאיים, מדינות נאבקות על השליטה במקורות המים והמזון המדלדלים, שינוי האקלים מסכן את שלום הציבור ובריאותו. אין המדובר בתרחיש דמיוני. זה קורה לנו כאן ועכשיו. העתיד מנבא רעות!

אסונות הטבע מאיימים על כולם ללא אבחנה והתחשבות. המדינות המפותחות לא נותרות אדישות לנוכח התחזיות המדאיגות של המומחים ונערכות להתמודדות עם הנזקים הצפויים. קצב התגובה איטי ביחס לגודל האסון הצפוי. 

העובדה שהנזקים הכבדים צפויים להתרחש בעוד עשרות ומאות שנים, גורמת למדינות לזוז לאט. מנהיגי המדינות התרגלו לפעול במתכונת של קדנציות קצרות. לבקש ולצפות מהם לייצר פתרונות לדורות הבאים, מבלי שתינתן להם הזדמנות להתענג על מפעל חייהם, זה קצת יותר מדי לנבחרי ציבור.

עד לפני מספר שנים, העיסוק הפוליטי והציבורי בנושא איכות הסביבה נחשב להזוי ולא נכלל במצע המפלגות. המתמודדים לקונגרס, לסנאט, לנשיאות ולכנסת, הניפו דגלים אחרים בפני קהל הבוחרים. מי שבחר לקדם יוזמות לקירור האוויר החם באטמוספירה, נשאר עם ערימה של פתקי הצבעה מחוץ לתיבת הקלפי ונפלט מהמירוץ.

הדיבור במונחים מורכבים ולא מוחשיים כמוהו כשפה זרה. הציבור רוצה שידברו אליו בשפתו. אפקט חממה, פליטת גזים, בנייה ירוקה, חשמל אלטרנטיבי, התפלה ואנרגיה סולרית, הם מושגים שהיו זרים, ערטילאיים ולא מובנים לעולם.

מתי העולם מתחיל לקלוט שיש כאן סיפור מדאיג? כאשר גל צונאמי שוטף ערים ומחסל כל מה שבדרכו, כאשר יותר מדי סופות משתוללות בחוצות ומעיפות גגות ומכוניות, כאשר האוויר המזוהם מרעיל לנו את הריאות וגורם למחלות חשוכות מרפא.

הנזק הכלכלי הנגזר מאסונות הטבע כבד מנשוא. מדינות לא מסוגלות להתמודד לבד עם התופעה. נדרשת חבירה ושיתוף פעולה בינלאומי.

כמו תמיד, אל תוך החלל שמותירות ממשלות ומדינות נכנסים עמותות ומוסדות פרטיים, הידועים ביכולת התגובה המהירה, המשוחררת והגמישה, לעומת הכבדות והסרבול הבירוקראטי של הממסד הציבורי שנדרש להקצות תקציבים המעוגנים בחקיקה מיוחדת. כלי התקשורת מלווים את פעילי הסביבה החדשים ויוצרים מודעות ציבורית לחשיבות ההגנה על סביבת קיומנו ועתידנו.

קיראו בהרחבה: פוליטיקה ירוקה

ארצות הברית היתה הראשונה לחוקק חוקים הקשורים לדיני איכות הסביבה, מתוך כוונה מוצהרת להגן על הסביבה האנושית קיומית תוך קביעת סטנדרטים, תקנות ורפורמות. החוקים הראשונים מתחילת המאה הקודמת עסקו בשמירה והגנה על המים בנהרות, בימים ובאגמים. בהמשך, זיהום אוויר, איכות המים, סילוק פסולת ורעלים, מיחזור, רעש, הדברה, התפלה, אנרגיה סולארית, גזי חממה ועוד.

לצד החוקים שנחקקו קמו תנועות וארגונים שחרטו על דגלם את השמירה על איכות הסביבה. הבולט שבהם הוא ארגון גרינפיס, שנוסד בקנדה בשנת 1971.

משרדו הראשי ממוקם באמסטרדם ולו סניפים ברחבי העולם, כולל בישראל. הארגון בלט בעיקר במאבקיו נגד הניסויים הגרעיניים התת קרקעיים שביצעה ארצות הברית מדרום ליבשת אלסקה, צייד לווייתנים ודרישה בלתי מתפשרת מהמדינות בעולם לעשות שימוש במקורות אנרגיה אלטרנטיביים שאינם מזהמים את הסביבה. 

הסניף הישראלי של גרינפיס התפרסם בעיקר בזכות מאבקיו בעד שימוש במקורות אנרגיה ירוקה, נגד זיהום האוויר והים על ידי מפעלי תעשייה כמו תחנת הכוח באשקלון והזרמת שפכים על ידי בתי הזיקוק לתוך נחל קישון. 

הפעילות של גרינפיס ברחבי העולם עשתה גלים ותהודה ציבורית. חשיבות ההגנה על הסביבה החלה לחלחל לתודעה הפוליטית של מקבלי ההחלטות בעולם, שלא יכלו להרשות לעצמם להתעלם מהנזק הצפוי לדורות הבאים ולזה המתרחש בהווה. במצב נתון שכזה יוזמים מפגשים, מקבלים החלטות וחותמים על אמנות בינלאומיות. המפורסמת שבהם היא אמנת קיוטו.

האמנה נחתמה בשנת 1997 על ידי 141 מדינות וביוזמת הארגון לשמירת הסביבה של האו"ם. פרוטוקול האמנה מחייב 35 מדינות מפותחות ומתועשות להפחית את שיעורי פליטת הגזים המזיקים לסביבה מתחנות כוח, מכוניות ותעשייה, עד לרמה שתיקבע בתוך האמנה ובטווח זמנים מוגדר מראש.

כל זאת, כדי להפחית את אפקט החממה, שלדעת מומחים עלול להמיט אסון אקולוגי על העולם. האמנה נכנסה לתוקף בפברואר 2005. מדינת ישראל אישררה את הפרוטוקול והצהירה על מחויבותה להירתם למאמץ העולמי כפי שהוגדר באמנה.

אל תוך האווירה האוהדת והאופטימית נכנס גם סגן הנשיא לשעבר, אל גור. לאחר שפרש מכהונתו, התמסר לפעילות למען הגנת הסביבה. הוא ידע לנצל כל במה אפשרית להגברת המודעות לאיכות הסביבה ולסכנה המתרגשת מהתחממות כדור הארץ.

על סמך מצגות מושקעות ששימשו אותו במהלך הרצאותיו, הופק הסרט, "אמת מטרידה" an inconvenient truth. באמצעות הסרט הוצגו בהבלטה תרחישי אימה העלולים להתממש, אם העולם לא ידע למצוא פתרונות למען הדורות הבאים, שיאלצו להתמודד עם מגפות, שיטפונות, גלי חום, בצורת, רעב ומחלות.

אפקט אל גור ואמנת קיוטו, עשו את שלהם ויצרו תכונה כלל עולמית. השיח הציבורי שינה תוכן ומהות. איכות הסביבה דילגה לראש סדר היום העולמי. התקשורת התגייסה והשפיעה על מקבלי ההחלטות ובתי המחוקקים. כתבים וצלמים שסיקרו במשך שנים אזורי עימות ומלחמות מצאו עניין בסיקור תופעות טבע וסביבה.

ארגונים חוץ פרלמנטאריים קבלו רוח גבית והגבירו את עוצמת המאבקים. הציבור חיבק ושיתף פעולה.  תשדירי שירות תפסו זמן מסך ולימדו את הציבור הרחב פרק בהלכות: מחזור פסולת, זיהום אוויר ומים, גז לעומת פחם, ניקוי שפכים, מכונית חשמלית וכמובן חשמל סולארי. החיים נצבעו ירוק. הציבור התאהב בצבע הזה.

בחלוף השנים ובהתאם להתפתחויות והצרכים, הוקמו משרדי ממשלה יעודיים. שרים נהנו מהזכות לנהל את המשרד להגנת הסביבה. הכנסת חוקקה חוקים רלבנטיים.

פקחי המשרד אכפו את החוקים. כנגד העבריינים הוגשו כתבי אישום ועיצומים כספיים. התעשייה המזהמת נאלצה להתיישר עם הקו החדש והשקיעה משאבים ניכרים לעמוד בתקנים החדשים שקבע המחוקק.

העמותות שקמו גם בישראל ראו עדנה בפעילותן הציבורית למען הסביבה. די אם נזכיר את המובילות שבהן: אדם טבע ודין, צלול, מגמה ירוקה, החברה להגנת הטבע, המועצה לארץ ישראל יפה, המרכז לקיימות מקומית, התנועה הירוקה ועוד רבים, טובים ומועילים לרווחת הכלל.

המהפכה בתחילתה. הצעדים הראשונים מותירים משקעים וסימנים אופטימיים. העולם צועד בדרך הנכונה. לא ניתן לחזות בשלב הזה את היכולת להציב פתרון הולם וראוי לאסונות שעוד יבואו.

מותר להתנחם בעובדה שהעולם הנאור יצא מאדישותו לטובת ההגנה על איכות החיים של האנושות. מותר לקוות, שהצבע הירוק לא יתחלף לשחור בגלל אוזלת יד, רשלנות, עבריינות והעדר חזון. יש סיבה לאופטימיות זהירה וזעירה.

קיראו בהרחבה על: טורבינות רוח בישראל ובעולם